מה נסגר עם הגוף הזה…?!

אני אמיצה… החלטתי לפתוח ולשתף פה בנושא שרבים לא מעזים לדבר עליו…

רובנו מכירים את הקטע המשעשע הזה:
“אלוהים יקר!
כל מה שאנחנו מבקשים לשנה החדשה
זה חשבון בנק שמן,
וגוף רזה.
נודה לך אם לא תבלבל בין
שתי הבקשות
כמו בשנה שעברה.” 🙂

לא פעם אני חושבת לעצמי שזה נכון גם אצלי,
בהקשר קצת שונה:
אין לי ספק שמבחינת איברים שונים בגופי – 
היה פשוט בלבול גנטי…

יכול היה להיות ממש מגניב אילו הייתי מקבלת מהצד של אבא שלי – 
את החזה הגדול של הנשים במשפחתו
ואילו מהצד של אמי –
כפות רגליים יפות ואוזניים מושלמות.

אלא מאי…? 
מישהו שם למעלה לגמרי התבלבל…
כך יצא שנפל בחלקי דווקא חזה פיצפון מהצד של אמא,
ואילו מהצד של אבא “הרווחתי” – ובגדול –
אוזניים בולטות מאוד,
ולקינוח – כפות רגליים עם עיוותים שונים:
“הלוקס ולגוס” (נשמע כמו קללה, נכון? לגמרי סוג של…),
בתוספת מפנקת במיוחד:
בהונות קטנות ש”אוהבות” לטפס זו על זו, עם נטייה ליבלות תמידיות.

וזה עוד בלי להגיד מילה על הגובה,
כך שלמרות הגנים הגבוהים שלי יצאתי הכי נמוכה בבית – 1.60 מ’.

נו, טוב. מה שהכי חשוב, כך לפי בעלי היקר חיים, זה שהרגליים מגיעות עד הרצפה.
טוב, אז סימנתי V על ה”פינה” של הגובה וזה באמת לא “מזיז לי”… 🙂

אז זהו ש- בלבול גנטי או לא, זה מה שקיבלתי תכל’ס בפועל…
והייתי צריכה ללמוד להתמודד עם התוצאות הממשיות שלו בחיים.

ילדים כידוע, כמו מבוגרים בעצם,
יכולים להיות מאוד אכזריים
בהתנהגות שלהם כלפי אחרים.

אמנם בצילום פה שמתקופת הגן אני מחייכת,
אך חוויתי את היחס האכזרי על בשרי בביה”ס היסודי במיוחד בהקשר לאוזניים.

“דמבו” ו”אוזניון” היו שמות גנאי שכיחים למדי וכמובן שפגעו בי.
שינוי תסרוקת לשיער מדורג שהסתיר את אוזניי בכיתה ו’,
ומעבר לבית ספר אחר החל מכיתה ז’ – 
הציל אותי במידה רבה מכך.

יחד עם זאת, משלב זה והלאה –
החלטתי לשמור בסוד את הנושא השנים הבאות.

מה שהיה לכשעצמו לא קל בכלל…
גם ברמה המעשית עם שיער ארוך בטיולים, בים וכו’
ובעיקר מכיוון ששמירת סוד משמעותי – תמיד תובעת מאיתנו מחיר אנרגטי גדול,
ויש פחד מתמיד שהסוד יתגלה.

הדבר היחיד שחיכיתי לו הוא שימלאו לי 17 
ואזכה סוף-סוף לממש את ההבטחה של הוריי:
ניתוח פלסטי באוזניים.

היום המאושר הזה הגיע לבסוף בקיץ שבין כיתה י”א לי”ב.
בדיעבד, שנים של סבל ואנרגיה מיותרת של הסתרה יכלו להימנע ממני, 
לו רק ידעו הוריי דבר חשוב שהתברר לי שנים לאחר מכן.
מסתבר שהאוזניים הם אחד האיברים הראשונים בגופנו
המגיעים לגודלם הסופי בגיל צעיר מאוד,
כך שניתוח “הצמדת” אוזניים ניתן לבצע כבר בגיל 5-6.

אהמממ….
מה הטעם לבכות או להתייסר עכשיו על כל מה שעברתי?
מה שלא מחסל, מחשל, זה בטוח 🙂

בנושא כפות הרגליים המיוחדות שזכיתי בהן,
מרגע שעמדתי על דעתי ועד גיל 40 בערך,
ממש, אבל ממש לא סבלתי אותם.
הן נראו לי הכי מכוערות בעולם…
לשמחתי ולמזלי,
בגיל 40 וקצת, חוויתי חוויה מתקנת ומרפאת!

כל זאת, בזכות טיפול פדיקור שזכיתי בו במתנה, 
מאשת מקצוע מדהימה – נאוה זברגר – קוסמטיקאית פרארפואית .

את המילים החמות שכתבתי (ובזכות!) לנאוה לאחר מכן,
אפשר לקרוא ממש מן המקור, באתר “עסקים עושים עסקים”.

והנה הן גם פה, למי שמתעצל ללחוץ על הקישור:

טוב, אז אמנם השארתי לסוף את הנושא הרגיש מכולם,
אבל הנה אני מתמודדת גם איתו (כבר הזכרתי שאני אמיצה, לא…?).

אז מה היה לנו שם…?!
אה, כן! בלבול גנטי ובגדול…
או ליתר דיוק במקרה של החזה שלי – בקטן… חחח 🙂

נהוג לומר, שכל מה שאמא אומרת, היא תמיד צודקת.
אז שתדעו לכם – שזה לא נכון בכל המקרים.
אמי תמיד הרגיעה אותי שבבוא הזמן,
עם ההריונות יגדל גם החזה… אך לא כך היה!

כמו שלא חוויתי כלל תסמינים מיוחדים בזמן ההריונות שלי 
(שוווום בחילות, הקאות, עייפות מיוחדת,
חשקים מוזרים כגון: רצון עז לאכול שוקולד עם מלפפונים חמוצים…) –
וטוב שכך!!!, כך שבמקרה שלי –
גם שום הריון לא השפיע על גודל החזה.

הדבר היחיד שכן הייתה לו השפעה חיובית היה ההנקה,
אבל את זה אמי לא יכולה הייתה לדעת, מכיוון שלא היניקה מעולם.

הנקתי בכיף ובשמחה במשך שנה וקצת את כ”א משתי בנותיי,
כמובן שממש לא מהסיבה הזאת,
אך מיד ברגע שהפסקתי להניק – טראח…..
שוב “התכווץ” ושב החזה למימדיו הטבעיים והקומפקטיים.

אוקיי…
אז אופציה של ניתוח תמיד אפשרית
וכמובן שעברה לי לא פעם בראש,
אבל האמת, אני ממש לא רוצה.

ממרום גילי,
למדתי לאהוב ולקבל את עצמי גם מבחינה זאת.

ואתם יודעים מה?
אין תלונות מצד בעלי היקר,
שקשר את נפשו בנפשי כבר לפני כמעט 27 שנים.

גם מתחילים איתי לא פעם… (גברים ואפילו נשים) 🙂

התהליך שעברתי עם עצמי, הוכיח לי יותר מכל דבר אחר –
שהכל באמת קשור לתחושה הפנימית והאישית, 
המוקרנת לאחר מכן גם כלפי חוץ.

עם יד הלב, אם הייתם שואלים אותו לפני שנים בודדות –
בחיים לא הייתי מאמינה שיגיע היום שבו אביט על עצמי, 
בין אם מקרוב… ובין אם בהשתקפותי במראה – 
וארגיש יפה, נשית, סקסית….
פשוט ככה לאהוב ולקבל את עצמי, 
בדיוק כמו שאני – וכמו שאני לא.

והנה גיליתי ש -כן, זה אפשרי!
ואיזה כיף לי שעברתי את התהליך ארוך השנים הזה בהצלחה.

אח… כמה פשוט וקל יותר היה 
אילו רק ניתן היה לעשות “העתק-הדבק” לאיברי גופנו… 🙂
לגרוע מפה… להוסיף לשם…
ליישר את זה… להחליק את זה…
לקצר את זה… להאריך את זה…
לצבוע את העור ו/או השיער בגוון שונה…
להיפטר לגמרי מ…

אמנם לגבי היבטים רבים,
די בקלות “מה שלא עושה הטבע, עושה הצבע” או סכין המנתחים.

אך תכל’ס… אם לא “נתאפס” על עצמנו ונלמד לאהוב ולקבל את עצמנו, 
אין ולא יהיה לזה סוף!

צפיתי פעם בסרט דוקומנטרי שראיין נשים,
שכל אחת מהן מהן עברה עשרות ניתוחים פלסטיים. 
הן לא מסתפקות בהם וממשיכות לעבור עוד ועוד ניתוחים. 
ועדיין , הן אינן מרגישות את עצמן יפות…

ברמה של המהות –
שהיא-היא הרמה היחידה שבאמת קובעת ומשמעותית –
השלמות עם עצמנו תמיד מגיעה מבפנים.
האהבה של עצמנו מגיעה מתוך-תוכנו,
ומפה בעקבותיה – אנחנו גם יכולים לאפשר לעצמנו לאהוב, 
אבל באמת באמת לאהוב ולא מן הפה לחוץ,
גם אנשים אחרים.

שיהיה ברור:
אין לי שום דבר נגד שינוי צבע שיער (גם שלי צבוע…), 
איפור, שינוי קוסמטי, מתיחת עור או ניתוח פלסטי כלשהו.

נהפוך הוא, אם דבר כזה משפר משמעותית את התחושה הפנימית, הדימוי העצמי 
ואיכות החיים של האדם –
אני לגמרי בעד!

רק צריך להזכיר לעצמנו מדי יום ביומו, שבסופו של דבר –
כולנו מושלמים בחוסר המושלמות שלנו… 
ולכן מוטב לנו לקבל ולאהוב את עצמנו פשוט כפי שאנו.

אם יש משהו שמרגיש לנו לא בנוח ואנחנו רוצים לשנותו, סבבה.
יש דרכים ואמצעים רבים לכך.
אבל גם הניתוח הכי מוצלח, האיפור הכי מהמם או הדיאטה הכי מדהימה – 
לא ישנו וישפרו את הדימוי העצמי הפנימי שלנו,

אם אנחנו לא נשנה אותו בעצמנו על ידי שינוי החשיבה, 
שמשפיעה ומשנה גם את הרגשות והפעולות שלנו.

ודבר אחרון… מסתבר שכמו בקלישאה –
האהבה עיוורת,
גם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים.
תאהבו את עצמכם ותאהבו אנשים אחרים
ותראו איך “פתאום” גם אתם וגם זולתכם – תיראו לכם יפים יותר… 🙂

“ואהבת את רעך כמוך” נכתב בספר ויקרא,
אך לא באמת נוכל לאהוב אחרים, וודאי שלא את עצמנו,
כל עוד אנו עסוקים בהלקאה ובשנאה עצמית…

מאחלת לכולנו ימים של אהבה!

בראש ובראשונה – אהבה עצמית שהיא הבסיס החשוב, 
ומתוכה ובעקבותיה גם אהבה לאחרים!

חיבוק אוהב ממני, 
חלי

נ.ב. מזמינה אתכם לשתף אותי איך זה בשבילכם… 🙂