אני לא נושמתתתת….

את מכירה את התחושה שאת לא נושמת…?    פוסט אני לא נושמת... תמונה ראשית

את קמה מוקדם מאוד בבוקר.
יש ים של משימות ואת פשוט חייבת להספיק הכל:
לבשל. להכין כריכים לילדים, לגן ולביה"ס.
לארגן להם את הכל מסודר בתיקים. לתלות מכונת כביסה
(או להכניס אותה למייבש.
נכון, את יודעת שזה לא ידידותי לסביבה ולחשבון החשמל,
אבל בכל זאת חוסך המוןןןן זמן).
להפעיל עוד מכונה. לסדר את הכלים מהמדיח ועוד…
שכחתי משהו?! את חושבת לעצמך.
את מציצה בפתקים שפיזרת בכל הבית כדי להזכיר לך דברים שונים.

מתבוננת בחטף במראה ונבהלת.
העיגולים השחורים סביב עינייך מספרים את אשר את יודעת היטב:
גם הלילה לא ישנת מספיק.
מי שהגה את הביטוי "שנת היופי", ידע על מה הוא מדבר.
אין מה לעשות. "לישון זה לחלשים",
את מצטטת אמרת שפר של בעלך.

מאוחר יותר בדרך לעבודה – ברמזור או בפקק – תתאפרי קלות,
בתקווה שאולי תצליחי קצת להסוות את המראה העייף שלך.
את מעירה את הילדים ועוזרת להם להתארגן.
שוב לא זכרתם להוציא בגדים עוד בערב?!
אה, זכרתם אבל שיניתם את דעתכם?
נו, טוב. כבר מאוחר…
את מבינה שהוויכוח יגזול זמן יקר נוסף ומוותרת עליו מראש.
תזדרזו כבר.

בגיל שלכם אני כבר הייתי ממש עצמאית.
נסעתי כמו גדולה באוטובוס לשעת אפס לבית הספר.
כן, אני יודעת שכבר שמעתם את זה אלף פעם.
צריך עוד להספיק להסתרק, לאכול ולצאת.
יודעים שארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום, נכון…?
כן, כן, אני חופרת… יאללה  תזדרזו….

לא שבעבודה מצפה לך חלילה יום יותר רגוע ושליו….
אף אחד לא מתעניין בלחץ שיש לך בבית.

את הצרות האלה תשמרי לעצמך.
יש "דד-ליין" וצריך לעמוד בו. נקודה. המרתון נמשך…

שלא לדבר על אחרי כן.
את מפנטזת לך על כמה דקות של שקט,
אולי לשתות קפה בנחת…
אבל יודעת לצערך שאין מצב.
את שוב מחליפה "כובע", והפעם –
נהגת מונית ספיישל בשירות הסעות אישי לכל ילד/ה
לחברים, לחוגים, לתנועת הנוער… וחזרה כמובן.

כל רגע מצלצלת לך תזכורת בטל' הסלולרי.
לרוב את לוחצת על "נודניק".
מדי פעם את חווה רגע קטנטן של הקלה,
כשסוף סוף אפשר "לשחרר" לגמרי אחת מהן.
סידורים, קניות, ארוחת ערב. מקלחות. ילקוטים.
עכשיו נזכרת ששכחת להכין שיעורי בית למחר?!
גם קריאת סיפורים הרי זה must
("אמא, א-מ-א…! שוב נרדמת באמצע…? נו, תמשיכי").

גם אחרי שנרדמו הילדים אין לך באמת מנוח.
גם אם הם עצמם יישנו טוב ולא יתעוררו במהלך לילה (אינשאללה…),
שנת הלילה שלך עוד לא נראית באופק.
את מקפלת כביסה מול הטלוויזיה.
מכניסה את הבגדים לארונות.
מגהצת חולצה שבעלך חזר והזכיר לך כל השבוע שהוא צריך אותה דחוף למחר….
מפעילה מכונת כביסה ומדיח.
"גונבת" כמה דקות בפייסבוק.
אחרי הכל, גם לך מגיע "לשחרר קצת קיטור", לא?

מפה לשם, שוב נהיה ממש מאוחר בלילה.
בן זוגך כבר מזמן נוחר לו במיטה. איך תצליחי להירדם כך?!
אלוהים יודע. את מקווה שהעייפות תכריע אותך.
ממילא לא נותר לך הרבה זמן לישון עד ההשכמה המוקדמת,
שמצפה לך בעוד שעות בודדות.

את רק חושבת על מה שצפוי לך ביום המחרת…
ומרגישה שוב את הלחץ המעיק והמוכר בחזה.
אימא'לה, מה יהיה הסוף??! אני לא נושמתתתת…

רובנו חוות את המצב הזה באופן ממש יום-יומי.
כל כך כואב, כל כך מטריד, כל כך שגרתי –
שפשוט אנו כבר לא יכולות לדמיין שאפשרי בכלל מצב אחר.

בסתר ליבנו אנו מייחלות:
הלוואי וניתן היה ללחוץ על כפתור פלאים ולהעלים את כל המתח הזה…
הלוואי ופייה קטנה הייתה מגיעה ועושה קסם קטן,
הוקוס פוקוס שהיה משרה שלווה ורוגע,
כך שיכולנו לתפקד ולנשום באופן סדיר ונורמלי…
זה היה יכול להיות ממש נפלא!

לפעמים המתח והעומס כל כך הולמים בנו,
לפעמים מתווספים להם עוד כמה גורמים אובייקטיביים
שיכולים בשקט לטלטל כל בן-אנוש
שאנחנו פשוט קורסות.
וזה בדיוק מה שקרה לעטליה אוברמן

יום שבת 17.11.12 היה בעיצומו של מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה.
עטליה אוברמן היא אישה פשוט מדהימה ומיוחדת:
יזמת ובעלת "אניתיאה" – המרכז שאיתך בשבילי החיים",
יו"רית קבוצת "עושים עסקים בקרית אונו"%d7%a2%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%9f
ורכזת של כל  קבוצות הדרום בארגון "עסקים עושים עסקים".
במהלך מבצע "עמוד ענן" לקחה על עצמה עטליה
לעזור ולסייע לכל חברי הקבוצות באזור,
וכל זאת בעוד 2  בניה שהו באותה עת בצו 8, בדרום כמובן.

במוצאי שבת 17.11 בלילה הרגישה עטליה שלמען השפיות שלה
היא חייבת פסק זמן קטן מכל הקלחת ההיסטרית הזו.
באותו לילה נרשמה לביקור בקבוצת נטוורקינג צפונית – "דרור לעסקים"
בבני דרור שבאזור השרון, שנפגשה בבוקר שלמחרת.

גם אני התארחתי באותו מפגש,
ומאוד שמחתי לראותה שם באותו בוקר יום ראשון 18.11.12.
בחלק הראשון של המפגש  – כל משתתף מציג את עצמו ואת העסק שלו ב-60 שניות.
רצה הגורל ואני הייתי בין הראשונים בסבב 60 שניות – ועטליה בין האחרונים.

כשהגיע תורה, היא קמה ואמרה:
"קוראים לי עטליה אוברמן… ואני לא נושמת. חלי, אני צריכה אותך."
היא התיישבה והתחילה לבכות.
מיהרתי אליה, חיבקתי אותה ולאחר מכן הנחתי את שתי ידיי על ראשה
ועשיתי לה טיפול קצר ברייקי למשך מס' דקות.
בהפסקה היא הודתה לי שוב ושוב בהתרגשות.
(בגיל 41 וקצת התברר לי שאני "מלאך משמיים").
למותר לציין, שהייתי לא פחות נרגשת ממנה…

בצהרים כששבתי הביתה, הפתיעו אותי בגדול 2 דברים:
האחד, תגמול כספי מוגזם לכל הדעות שעטליה שלחה לי
(מיוזמתה, כמובן. לא עלה על דעתי בכלל לבקש תשלום עבור הטיפול הקצרצר,
וודאי שלא בסכום כזה), אשר אותו כינתה: "הצלת חיים";

השני, המפתיע והמרגש אפילו יותר – מילים חמות אותן כתבה לי:
"מי שלא היה במפגש הבוקר (18.11.12)…
לא יכול להאמין כי חלי פודה מצילה!

כן כן מצילה במלוא מובן המילה!…
תודה על שהיית, תודה על החזרת הנשימה שלי,
תודה על מתן אוויר, תודה על מי שאת.

אני שבויה כבר ומחכה לסדנא שלך.
ולכל מי שלא מכיר, שמע, ראה…את חלי פודה, כנסו לפרופיל שלה
ואמצוה לליבכם על כל צורך קטן כגדול."

ואתן יודעות מה הדבר הכי מדהים בסיפור (האמיתי!) הזה?

שאנחנו בכלל לא צריכות שום מלאך משמיים, שום פייה או כפתור פלאים!
כל מי שנותנת לעצמה מתנה מופלאה בדמות סדנת רייקי 1
יכולה בכל רגע נתון להקל על עצמה ועל יקיריה;
עוד דבר מופלא – אבל אמת ואמיתה:
כבר לאחר המפגש הראשון (מתוך שלושה) בן 3.5 שעות –
ניתן לחולל ניסים כאלו, וזאת ע"י הנחת הידיים בלבד.
מניחים את הידיים, נותנים לאנרגיה לזרום ולעשות את שלה
(את זה לא צריך ואף אי אפשר "להנדס".
אנרגיית החיים הזורמת דרך הידיים היא חכמה ויודעת בעצמה מה, איפה ואיך… )
ולנו נשאר רק – ליהנות מן התוצאות.

כפי שכתבה לי נורית כהן ליבוביץ – תלתלים באינטרנט ובדפוס:

"בדיוק היום סיימנו את קורס רייקי 1 ואני רוצה לומר לך חלי,
שאני אוהבת אותך ואת היית הבחירה היחידה והנכונה לקורס רייקי.                               %d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a5
הגעתי סקפטית כתמיד,
אך כבר ביום הראשון עם קבלתי לרייקי קרה משהו
ומשהו טוב שבעקבותיו הבנתי שאני צריכה לשנות את אורח חיי.
עם כל הרוגע והשלווה שמתי לב,
שאני ממש במרוץ יום יומי נגד הזמן (כמו רבים מאיתנו).
הגעתי למצב שאין לי 3 דקות (או ליתר דיוק זה נראה לי זמן מבוזבז)
להירגע ולהניח ידיים ולטפל בעצמי ובסובבים אותי
ובעצם בשלושה מפגשים הבנתי שאלו החיים
אנחנו צריכים זמן למנוחה ולרגיעה
ובעזרת הרייקי אני משיגה לעצמי יותר רגעים שכאלה
ואני מקווה שזמן האיכות והרוגע יתפוס מקום נכבד יותר בסדר היום שלי."

יקירותיי, הבשורות הטובות עבורכן שממש בקרוב נפתחת סדנת רייקי 1.
אם גם אתן רוצות להצטרף לסגל המלאכים, הפיות והמצילים…
הזדרזו ושריינו לכן מקום בסדנה!
הסדנה היא אינטימית מבחינת מס' המשתתפות

וכל הקודמת – זוכה (:

אבל… בלי לחץ…
המשתתפים תמונה שמתארת "באחריות"מקבלים אחריות מלאה על הסדנה!
אם בתום המפגש השלישי של הסדנה לא תהיי מרוצה מסיבה כלשהי –
תוכלי לקבל בתום הסדנה את כספך בחזרה.

כך שיש הרבה מה להרוויח!

לכל שאלה, התלבטות ומידע נוסף – אני פה (-:

דברו איתי בטל' 054-5256509, הגיבו באתר או
שילחו לי הודעה אישית למייל: holistic@chellypo.co.il

חיבוק גדול ואוהב ממני,
חלי


תגובות

תגובות